תפקידם של פוליטיקאים הוא לפעול לקידום מטרות ציבוריות ולייצג את ציבור הבוחרים שלהם. אולם, בראש ובראשונה פוליטיקאים הם בני אדם, בעלי אינטרסים אישיים שעשויים לגרום להם לפעול קודם לטובתם האישית. חשיפתם למידע על מהלכים רגולטוריים, ואפשרותם להשפיע מהותית על הליכי חקיקה (אשר עשויים להיות קריטיים לחברות), הופכים אותם לבעלי יתרון על פני משקיעים אחרים.
נשיא ארה"ב לשעבר התעשר בזכות קשריו עם זרועות הממשל
דוגמה היסטורית לגבי שימוש במידע ובהשפעה לצורך רווח אישי היא של לינדון ב. ג'ונסון, הנשיא ה- 36 של ארה"ב. ג'ונסון ואשתו היו הבעלים של תחנת רדיו בטקסס אשר, לטענת רבים, קיבלה הטבות והקלות רבות בזכות קשריו של ג'ונסון עם רשות התקשורת הפדרלית (FCC) ואשר הפכה את הזוג ג'ונסון למיליונרים.
גם בישראל נתקלנו במצבים בהם אנשי ציבור סחרו בשוק ההון בזמן שפוטנציאלית היה להם מידע ייחודי. אחת הדוגמאות הזכורות ביותר היא של רא"ל במיל' דן חלוץ, אשר בזמן היותו הרמטכ"ל מכר את תיק מניותיו בשעות הראשונות לפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה. אמנם פעולותיו לא נחשבו כלא חוקיות (ואפילו היו הפסדיות בדיעבד), אולם הוא נתקל בביקורות חריפות מאוד שהשפיעו על דמותו הציבורית.
כידוע, לא מדובר במקרה יחיד, ואנו מכירים דוגמאות נוספות מכל הקשת הפוליטית בהן פוליטיקאים ניצלו לכאורה את כוחם והשפעתם ליצירת רווחים אישיים. פוסט זה עוסק במחקרים שנעשו על שכיחות התופעה ועל הרווח שנוצר לאותם פוליטיקאים ממסחר בשוק ההון.
פוליטיקאים סוחרים במניות בתזמון רווחי ביותר
במחקר ראשון (זיוברובסקי, צ'נג, בויד וזיוברובסקי, 2004) השתמשו החוקרים בדו"חות הפיננסיים השנתיים שאנשי הציבור בארה"ב נדרשים לדווח מדי שנה (Financial Disclosure Report) בהם מפורטות פעולותיהם הפיננסיות בכלל, והמסחר שלהם במניות בפרט. נבדקו במחקר כ- 5,700 עסקאות שבוצעו על ידי סנאטורים אמריקאים במניות בשוק ההון בין השנים 1993 ל- 1998.
החוקרים אספו את פעולות המסחר ההיסטוריות באותן עסקאות, כולל תאריך והיקף העסקה, והשוו את התשואה הממוצעת של עסקאות אלו לתשואת שוק המניות הכללי. החוקרים מצאו שהרכישות של פוליטיקאים מייצרות תשואת יתר של כ- 11% בשנה בממוצע אל מול שוק המניות, תשואה עודפת מובהקת. כמו כן, נמצא שהמכירות של פוליטיקאים נעשות בממוצע בשיא המחיר של המניות שנמכרו, כלומר הם מצליחים "למכור בשפיץ". חשוב לציין כי לא נמצא הבדל מהותי ברווחיות העסקאות בין דמוקרטים ולבין רפובליקאים, כלומר אין הטייה לצד אחד של המפה הפוליטית.
מסקנת החוקרים מהממצאים הייתה שיכולת התזמון הנדירה של אנשי הציבור רומזת על כך שהם השתמשו במידע עודף על מנת לסחור, ואינה נובעת ממקריות. במחקר המשך (משנת 2011) אותם חוקרים בחנו כ- 16 אלף פעולות נוספות של נציגי בית הנבחרים (Members of US house of representatives) במהלך השנים 1985-2001. החוקרים מצאו שרכישותיהן של פוליטיקאים אלו הראו תשואת יתר של כ- 6% במונחים שנתיים על פני שוק המניות, ולכן הגיעו למסקנות דומות גם במחקר זה.
תכל'ס, מחקרים אלו הראו כי:
קיים מידע נרחב על פעילות מסחר של פוליטיקאים בשוק המניות
פעילות המסחר של הפוליטיקאים מראה יכולת תזמון מעולה, הן ברכישות והן במכירות
תשואת יתר שנתית של כ- 6-11% מרמזת כי פוליטיקאים סוחרים עם מידע אישי עודף
האם גם בני ובנות הזוג של הפוליטיקאים משקיעים מוצלחים?
מחקר נוסף (קראדאס, 2018) הרחיב את הבדיקה מתיקי ההשקעות של הפוליטיקאים אל תיקי ההשקעות של בני המשפחה הקרובים של אותם פוליטיקאים, אשר גם לגביהם נדרש דיווח על פעולות פיננסיות. נבדקו מעל ל- 22 אלף פעולות שנעשו על ידי בני משפחה של פוליטיקאים בשנים 2004 עד 2010. באופן דומה למחקרים הקודמים שהוצגו, נבדקו מהן התשואות בגין מסחר זה ביחס לתשואה על שוק המניות באותו טווח זמן.
התוצאות מראות שהפעולות בתיקי ההשקעות של בני ובנות הזוג של הפוליטיקאים מובילות לתשואה עודפת קצרת טווח, של שבוע עד רבעון לאחר העסקה בהיקף של כ- 6% עד 12% במונחים שנתיים. תוצאות אלו חזקות יותר עבור בני ובנות זוג של פוליטיקאים משפיעים יותר, לפי דירוג השפעתם בועדות. בנוסף, הרווחיות במסחר במניות של בני ובנות הזוג של הפוליטיקאים גדלה כאשר המניות קשורות לתעשייה בה הפוליטיקאי מעורב בוועדה הרלוונטית.
בשנת 2012 אושר בארה"ב חוק שמונע שימוש במידע שנחשפים אליו פוליטיקאים לטובתם האישית אשר נקרא ה- Stop Trading of Congressional Knowledge או בקיצור ה- Stock Act. המחקר הנ"ל הראה שהחל משנת 2011, בה נוצר הלחץ הציבורי לחקיקת החוק, עד 2014 נעלמה התשואה העודפת בתיקי ההשקעות של בני משפחות הפוליטיקאים.
תכל'ס, מחקר זה מראה:
גם המסחר במניות של בני ובנות הזוג של פוליטיקאים מראה תשואת יתר
תשואת יתר זו גבוהה יותר אצל פוליטיקאים משפיעים וכן גבוהה במניות חברות אשר קשורות לפעילותם
חוק המונע מסחר מבוסס מידע פוליטי פנימי צמצם משמעותית את היתרון והרווח במסחר
פוליטיקאים עלולים להצביע באופן שתורם ישירות לעושרם
מחקר אחרון ועדכני (טהון וואן-לנט, 2019) בדק את ההצבעות חברי הקונגרס על הצעת חוק שעשויה הייתה להשפיע מהותית על שווי תיק המניות שלהם. בספטמבר 2008, בשיא המשבר הפיננסי בארה"ב, עלתה הצעת חוק לייצוב חירום כלכלי בסך 700 מיליארד דולר לסקטור הפיננסי (EESA - Economic Emergency Stabilization Act). החוקרים בדקו האם מידת החשיפה האישית לסקטור הפיננסים בתיק ההשקעות של חברי הקונגרס קשורה להצבעתם בהצעת חוק זו.
החוקרים אספו את ההחזקות של חברי הקונגרס במניות פיננסים ומצאו שבזמן ההצבעה כ- 30% מהם החזיקו מניות בגופים אלו, כאשר הסקטור היווה בממוצע כ- 19% מסך תיקי ההשקעות שלהם. בתוצאה העיקרית במחקר מצאו החוקרים כי כאשר פוליטיקאי היה חשוף לסקטור הפיננסים, ההסתברות שלו להצביע בעד החוק הייתה גבוהה בכ- 60% בממוצע לעומת פוליטיקאי שלא השקיע במניות הפיננסים. הם סתרו מספר הסברים אלטרנטיביים לתוצאה זו על ידי בחינה היסטורית של ההצבעות אחרות של אותם פוליטיקאים בעבר, התרומות של גופים פיננסים עבורם והניסיון התעסוקתי שלהם.
תכל'ס, מחקר זה מראה:
היו מספר רב של פוליטיקאים בעלי זיקה אישית וכלכלית להצעת החוק
פוליטיקאים נטו להצביע יותר בעד החוק כאשר חוק זה היטיב עמם אישי
לסיכום,
בעולם אוטופי נבחרי הציבור משרתים את בוחריהם תוך כדי שהם מניחים את האינטרסים האישיים שלהם בצד. אולם המחקרים הנ"ל מראים כי פוליטיקאים עשויים באופן פוטנציאלי להתעשר דרך מסחר בשוק ההון על ידי שימוש במידע עודף שהתקבל בשל משרתם הציבורית ואף בכוחם הפוליטי. עולה מתוך מחקרים כי הדרך לצמצם את תופעה זו היא לחשוף לציבור את הפעולות הפיננסיות של הפוליטיקאים ובני משפחותיהם באופן תדיר, וליצור הגבלות לשימוש במידע ליצירת רווח אישי.
חשוב להדגיש שאין לראות בפוסט זה כהבעת דעה פוליטית כללית או ספציפית כלפי אדם זה או אחר. אני מאמין באמת ובתמים כי החוט המקשר בין כל המקרים הוא העובדה שמדובר בבני אדם, ולא משנה מהי עמדתם הפוליטית. כל עוד מצד אחד הפיתויים הכספיים יהיו גדולים ומצד שני הגילוי והאכיפה יהיו חלשים, אנחנו נמשיך לראות מקרים בהם אנשי ציבור בתפקידים שונים ברמה הפקידותית, המוניציפלית והארצית מצליחים "להכות את השוק".
הערה: חלק מהמחקרים הנ"ל נגישים באופן מלא. בכדי לקבל גישה מלאה לחלקם האחר, נדרש להירשם לאתר בקישור (או לדלג על הרישום, לדוגמה באתר SSRN), או לפתוח את הקישור דרך מוסד אקדמאי שמאפשר גישה למאגרי מידע אלקטרוניים.